20 שנות מאסר בגין רצח ירון איילון ז"ל בנתניה

1.         בלילה שבין 1 ל-2 במאי 2010 הגיע הנאשם יחד עם חבר לפיצוציה בנתניה ובמקום שהה המנוח. בין השניים התפתח דין ודברים והשניים פנו לשוחח מאחורי הפיצוציה. המנוח הסב גבו לנאשם תוך שהוא משוחח עמו, כדי להטיל את מימיו וכשסיים, בטרם הסתובב אל הנאשם, חנק אותו הנאשם מאחור בצווארו, עד שהמנוח נפל. הנאשם נטל לבנה שמצא במקום, השליך אותה לעבר ראשו של המנוח מספר פעמים, בהמשך גרר אותו למקום חשוך יותר, היכה בו שוב עם אבן מספר פעמים ועזב את המקום.

הנאשם הסגיר עצמו למשטרה שעות אחדות לאחר ארוע ההמתה והודה בביצועה. לדבריו הכיר את המנוח כארבע שנים קודם לארוע, המנוח נהג להכותו, לקנטר אותו ולהציק לו ובשבועות שקדמו לארוע, סחט אותו, נטל ממנו כספים ואף ביצע בו פעמיים ניסיון למעשה סדום.

2.         ב"כ הנאשם העלה שתי טענות הגנה עיקריות. האחת, כי הנאשם פעל בתגובה לקינטור מתמשך מצד המנוח והשניה כי פעל מתוך הגנה עצמית או הגנה עצמית מדומה.

3.         המאשימה עמדה על קיום יסודות עבירת הרצח. עם זאת, ובהעדר ראיה לסתור, נאותה לקבל את דברי הנאשם לפיהם היה קורבן לסחיטה ולמעשי סדום מצד המנוח, ובמהלך שמיעת עדות הנאשם, הביעה הסכמתה כי התקיימו תנאי סעיף 300א(ג) לחוק העונשין, המאפשרים להטיל ענישה מופחתת (עמ' 76 שו' 10-17).       

4.         בהכרעת הדין נדחו שתי טענות ההגנה העיקריות שהועלו ע"י ב"כ הנאשם, והנאשם הורשע בעבירת רצח.

בעקבות כך טענו הצדדים לעונש הראוי במקרה זה.

5.         במסגרת הטיעונים לעונש הוגשו כראיות מטעם המאשימה גליון הרשעותיו של הנאשם ובו הרשעה בעבירת גניבה שנעברה בשנת 2006 (ע/1). כמו כן הוגש מכתב שכתב אחי המנוח (ע/2) שאף העיד בפנינו. מהמכתב ומעדותו עולה כי משפחת המנוח עלתה לארץ בשנת 1991, ומשנת 1998 מתגוררת בנתניה ומטופלת ברווחה. ההורים התגרשו, הילדים פוזרו לפנימיות והמשפחה התפרקה. אחי המנוח התגייס לצבא, שירת כקצין בגולני, סיים השירות הצבאי בתפקיד ס. מ"פ ביחידת אגוז. לדבריו, שאף להוציא את המנוח משכונת המצוקה בה התגורר. המנוח השתחרר מהכלא כשלושה או ארבעה חודשים לפני הרצח, לאחר מאסר בן שנתיים. לדבריו לאחר השחרור מהמאסר, המנוח שיפר את דרכיו ושאף להשתקם.

הרצח פגע קשות במשפחה ובו והותיר בהם חלל גדול.

6.         כראיות לעונש מטעם הנאשם העיד מר אמיר כהנא מנהל מוסדות חב"ד ברמת אביב שהנאשם שהה במוסד תחת פיקוחו, בחלופת מעצר. לדבריו הנאשם הינו רגוע, שקט, אינו אלים ואינו מסוכן לחברה. העד ביקש כי בית המשפט ינהג בו במידת הרחמים.

עוד העידה אחותו של הנאשם שגידלה אותו, הביעה צער על מותו של המנוח שהיה שכן שלהם. היא תיארה את הנאשם כילד שקט, רגוע, בודד ללא חברים. לדבריה, הנאשם הרבה לקבל מכות ולהגיע חבול הביתה וגם סבל מאפילפסיה ונהג לאבד הכרתו וליפול. סבלו של הנאשם היה גם סבלה.

העיד גם בעלה של האחות שגידל את הנאשם. אף הוא תיאר את הנאשם כילד טוב, שאוהב את משפחתו, ילד בודד ללא חברים. לדבריו לאחר שהנאשם הרג את המנוח, רצה לשים קץ לחייו והכל בגלל מעשיו של המנוח כלפיו. העד ביקש שבית המשפט יעשה "משפט נכון", שיתחשב בכל הנסיבות.

7.         מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשם שוחרר לחלופת מעצר בשנת 2012 לישיבת חב"ד בתל אביב, בתנאי מעצר בית מלא, שם שהה עד למתן הכרעת הדין. הנאשם מוכר לשירות המבחן עוד כשהיה כבן 19, עת הוגש נגדו כתב אישום בעבירת הגניבה. ההתרשמות אז הייתה מצעיר חסר כוחות, בעל רמת הבנה קונקרטית ובעיית התמכרות לאלכוהול.

באשר לעבירת הרצח, צוין כי הנאשם היה נסער בעקבות הרשעתו ומסר כי לתפיסתו לא ביצע מעשה המחייב עונש כלל. לדבריו רציחת המנוח הייתה חיונית וסבירה באותן נסיבות, כשהוא אינו רואה, גם כעת, פתרונות מקדמים אחרים להתמודד עם התקיפה המינית והסחיטה שהתבצעו כלפיו ע"י המנוח. כיום הנאשם מרוכז במחירים הרגשיים אותם הוא משלם בעקבות פגיעת המנוח בו וכן בתחושת קורבנות סביב מעצרו המחודש וגזר הדין הצפוי.

שירות המבחן מצא כי קיים סיכון להתנהגות אלימה ברמה גבוהה ובאם תתרחש, תוצאותיה עלולות להיות ברמה גבוהה.

8.         ב"כ המאשימה תיאר את מעשיו האכזריים של הנאשם; התוצאות הקשות של מעשי הנאשם; העובדה שלנאשם היו מספר הזדמנויות לנתק מגע מהמנוח והוא בחר שלא לעשות כן, העובדה שעל אף שיתכן שהמעשה החל באופן ספונטני, תוך ניצול הפניית גבו של המנוח אל הנאשם, בהמשך ביצע הנאשם את הרצח, מתוך תכנון ובקור רוח, על פני דקות ארוכות, לרבות ביצוע "וידוא הריגה"; בליל האירוע לא הייתה התגרות מינית כלשהי מצד המנוח אלא לכל היותר דרישה כספית, שאינה יכולה להיחשב כהתגרות וקינטור.

ב"כ המאשימה איבחן בין נסיבות ארוע ההמתה שבפנינו לבין אלו שב"כ הנאשם מתכוון להסתמך עליהם בענינם של כרמלה בוחבוט (ע"פ 6353/97), שוקי בסו תפ"ח (ת"א 416/93) ושחר חדד (ע"פ 4419/05), כשבאותם מקרים דובר על אלימות יומיומית מתמשכת חמורה בתוך הבית והמשפחה, במקרים בהם פניות לרשויות, בדרך כלל, לא נענו.

ב"כ המאשימה הפנה לתסקיר שירות המבחן ממנו עולה כי לא ניתן להקל עם הנאשם, לאור מסוכנותו הגבוהה ובשל תפיסתו של הנאשם כי מעשה ההמתה שביצע נכון מבחינה מוסרית ערכית ומשפטית והנאשם אינו מבין את הפסול שבמעשיו.

ב"כ המאשימה עתר להשית על הנאשם עונש של 30 שנות מאסר, וכן מאסר על תנאי ופיצויים.

9.         ב"כ הנאשם תיאר את מעשיו המיניים של המנוח בנאשם (כשבועיים לפני ארוע ההמתה) והסבל שנגרם לנאשם כתוצאה מכך, במיוחד על רקע תרבותו של הנאשם הנמנה עם העדה האתיופית. לדבריו, לא ניתן לצפות מבחור צעיר הנתון לסחיטה ואשר עבר שתי פגיעות מיניות ע"י המנוח, שיפנה לרשויות האכיפה להתלונן. מבחינת הנאשם, לא היה לו כל מוצא או דרך אחרת להתמודד עם הפיכתו לקורבן של המנוח, בעל כורחו. ב"כ הנאשם הדגיש את עברו הפלילי של המנוח  שכלל הרשעה בעבירות איומים ודרישת נכס באיומים וכן הרשעה באונס ילדה בת 12, וכן הדגיש את האימה והפחד שהטיל המנוח על הנאשם ומצוקתו הקשה של הנאשם, בשל כך.